?והתמיהה גדלה עוד יותר . עונשים כל כך קשים בגלל העדר השמחה? זה כבר לא רק ציווי על שמחה בזמנים מסויימים, זו מערכת של עונשים כבדים על חוסר באותה שמחה! כיצד יתכן שהתורה תתיחס בצורה כל כך חמורה לחובתינו לשמוח, וכי בידינו זה

     .הראי השלילי של שמחה המוזכר במקורותינו, הינו הליצנות. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים," מגדיר "ליצנות," כמגן משוח בשמן שכל החיצים המגיעים אליו מחליקים ונופלים מיד. משל זה מביע את רעיון ה"זלזול" של הליצנות. על עמלק כתוב, "ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע". אומרים המפרשים, ששורשו של עמלק הי-ה ליצנות- זילזול

     .כשאדם לוקה בליצנות הוא מזלזל בכל דבר בעל ערך הנקרה בדרכו. כל יקר הופך לזול, וכל דבר מכובד מועמד על עמוד הקלון, לקול תרועות ההמון. התייחסות קלילה מידי לערכים

     .שמחה היא צורתה החיובית והמבוקרת של הליצנות. אדם הנמצא במצב של שמחה נותן קלילות לבעיות יום יומיות. הוא לא מייחס חשיבות רבה למכשולים קטנים. הוא לא נותן לכל רוח נושבת לשבש את מהלך חייו

     ?!תלמידי רבי אלימלך מליז'נסק פנו פעם לרבם ושאלתם בפיהם - "כיצד מצווה התורה אותנו, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה," וכי באמת שייך שאדם שקרה לו אסון ח"ו יברך בשמחה רבה כמו אדם שזכה בכרטיס הגרלה

     ".אמר להם ר' אלימלך "שאלתכם אכן קשה ואולם ר' זושא, אחי, הלומד בבית המדרש, ידע לענות לכם

     .ר' זושא, אחיו של ר' אלימלך שהי-ה לומד בבית המדרש כל שעות היום, הי-ה עני מרוד וחסר כל.הוא הצטנע ולא נטל על עצמו אף תפקיד רבני, ובשל כך לא הי-ה מן הנמצא אנשים שידאגו לו לפרנסתו. בגדיו היו בלויים וארוחה הגונה לא באה לפיו לעיתים קרובות

     "!!כשנגשו תלמידי ר' אלימלך עם שאלתם לר' זושא, ענה להם ר' זושא בתמיהה "וכי אלי אתם באים? לי מעולם לא נזדמן דבר רע שאצטרך לברך עליו

     .התורה שמצווה אותנו על השמחה דורשת מאיתנו לראות את הסובב אותנו בפורפורציה הנכונה. לא לייחס לבעיות זמניות חשיבות רבה כל כך, כמו שרגילים אנחנו. לא להבהל מכשלון זה או אחר, גם אם הוא מאכזב אותנו, כיוון שמידת הבעיות הסובבות אותנו הינה אפסית ביחס לכל הטוב בו אנו מוקפים. וביחס ליעודינו הכללי -עשית רצון השם- כל שאר הכשלונות והאכזבות לגמרי חסרות חשיבות

     .בציווי התורה על שמחה בחגים, מקופל הציווי האלוקי, להדגיש בהכרתינו את יעודינו הגדול בעולם, שאל מולו כל מאורעות החיים בטלים ממש. בחגים, זמן בו צריכים לעלות לרגל, להתעלות ברוחניות, לעשות הפסק מחיי החומר השוטפים אותנו, בזמן זה עלינו לברר לעצמינו את היחס הנכון בעולם ולשמוח בכל הטוב שה' משפיע עלינו

     ?מקום מיוחד יחסו חז"ל לשמחת הנישואין, ולמצווה לשמח חתן וכלה בשבעת ימי המשתה של נישואיהם. נשאלת השאלה, מדוע יש מצווה גדולה לשמחם הלא, לא מדובר כאן באדם שחרב עליו עולמו שיש מצווה לעודדו, או ח"ו באבל שמצווים אנחנו לנחמו

     ?!ועוד הוסיפו חז"ל ואמרו שעל מצווה זו מבטלים תורה. וכל כך למה

     .לפי דברינו מצווה זו ברורה. לפינינו עומדים האיש והאישה הצעירים, המקימים את ביתם החדש. זהו תהליך מורכב שרצוף בקשיים ובעיות מבית ומחוץ. המצווה המוטלת עלינו היא לשדר לחתן ולכלה את האמת שעלי-ה לבסס את ביתם, את היעוד הפנימי שאותו צריכים הם להשים מול עיניהם ושלעומתו יתבטלו כל המכשולים

     ".זאת המצווה המוטלת אף על הבעל במשך השנה הראשונה של הנישואין "ושמח את אשתו

     .למרות, שבשנה הראשונה ישנם אי הבנות ובעיות תקשורתיות, לזוג הבונה את האמון וההבנה ההדדיים, ועל אף שבעיות אלו יכולות לגרום לרפיון ידיים ואף ליאוש. בכל אופן, עלינו להתעודד ולראות את הצדדים הבעיתיים העתידים להפתר עם חלוף הזמן. הכרה זו של ראית דברים בחשיבותם האמיתית, צריך הבעל להעביר לאשתו כל משך השנה הזו, וזוהי שמחתה

     ".שמחה זו אשר עליה מצווים אנחנו, הינה, ראייה כללות על מצבינו בעולם בצורה שלא נותנת לדברים קטנים לתפוס מקום רחב נידי. הבא נכיר טובה לריבון העולמים ומשמח בחליקנו הטוב בעולם במאיר הכתוב "ושמחת בכל הטוב אשר ברכך ה' אלוקינו